2008-10-30
מה שהתחיל בתור גחמה למציאת כתובת URL פנויה, הגיע תוך תקופה קצרה יחסית למעמד של תגלית שמשבחים אותה יודעי דבר (או שניים) על מוזיקה. Teliof היא לא רק בחירה תמוהה לשם ללהקת פרוג-רוק בליטוש פופי, מדובר בתופעה שנפוצה לאט-לאט ובנחישות.
מדוע "תופעה"? טוב, פשוט שאלו את כל מי ששמע אותם, עליהם, או הצליח להיכנס לאחת ההופעות ה- sold out שלהם בזמן האחרון. המקומיים האלה (חברי הלהקה ישראלים ברובם) לא הולכים להישאר מקומיים עוד הרבה זמן בקצב הזה.
על Is It? , אלבום בכורה דיי מאוזן, אפשר בקלות להגיד שהוא מחווה לכל אותם ענקי פרוגרסיב-רוק שכבר מזמן לא נוכחים בעולם של היום. כך שאם אחד מהשמות הבאים מצלצל לכם בפעמון סדוק ומוכר, עשו לעצמכם בבקשה טובה וצאו לתור אחרי טליאוף; יס, ג'נסיס, קאמל, ג'ת'רו טאל, ג'נטל ג'יינט... רק לזרוק שם, ומיד אפשר למצוא אותו כבר מהחן הבריטי של הרגעים הראשונים של They Believe We Exist הפותח, בו המלודיות מרתקות אותך כבר מצעדי התינוק הראשונים של הלהקה, וממשיכות באופן טבעי להרמוניה ב- Die For Us, בו סולנית הלהקה (Kristine Sykes, קנדית במקור וללא הכשרה מקצועית בשירה) מתפקדת היטב תוך כדי שמקהלה רודפת את השיר כמו רוח רפאים או המצפון במחזה יווני.
רוב השירים של טליאוף עובדים בצורה של "עבודה בצילן של..." – נוצר מצב בלתי נמנע של זריקת-שמות לאוויר. אפילו להקות אזוטריות כמו Magma מגיחות ממעמקי הזיכרון, רק שבמקרה הזה שכחו מאי-שפיות או מילים בג'יבריש, כך שבסך הכל חברי הלהקה מראים שיש להם הרבה כבוד לעבר בז'אנר שבו אי אפשר שלא לחלוק אותו. הנושא הזה מתבטא גם בבחירת המוזיקאים האורחים (ביניהם שיר דויטש מ-
Solstice Coil, גיל עידן מ-
Eggroll, חברים שונים מ"
חבורת אטומיק" ואחרים) שמעשירים את החוויה ועושים אותה אפילו יותר אפית.
כמו כל אלבום פרוגרסיב-רוק שמכבד את עצמו, גם Is It? כולל קטע מרכזי שעונה על השאלה בשם It Is. הוא מתחיל במין ג'אם-סשן לא מוגדר, ובהחלט מגוון מאוד, אבל הלהקה מקפידה שלא לירות סתם לכל הכיוונים בלי לכוון בתת-המקלע המוזיקלי שלה בו הכדורים הם הז'אנרים אלא באופן מפליא משלבת את כולם אל מקשה אחת.
ב- It Is יש הכל; קצת כבדות דרמטית, קלות הומוריסטית נחוצה, פנטזיה מעולם הפיות, סקס-אפיל שימושי, ריאליזם שאומר את הכל בפנים, והחשוב מכל – כיף, מוי כיף; וכמובן בדיוק כמו בימים הטובים יש לשיר התחלה, אמצע וסוף. קליפת הביצה היחידה באומלט הזה היא החלק הfאנקי (הקטע השביעי) שקצת מרגיש לא במקום, ונכנס לטריטוריית הפרוג-מטאל כשהוא חמוש רק במעט דיסטורשן מסורס. למרות זאת, סאונד ללא-דופי וחזרות על מוטיבים יוצרות רשת סבוכה ומסקרנת של שיר מידי ורגלי העכביש החמש-ראשי שלנו טליאוף.
טיול האופניים ב- Is It? לא מסתיים ביצירה המרכזית, אלא לוקח פנייה אל שדרה פרחונית ב- Piece Of Cake, עיקול נוסף אל רחוב ידידותי ב- Flirting With Hope, עוד אחת איטית אל Five To Dusk הנוגה ומסיימת במספר תווים קלאסיים ב- Candy Rehab שמובילים אל לא אחר מסיום ג'אזי. "תרימי את הכיסאות, מותק, הגיע הזמן לסגור את הבר".
אחרי הכל, אפשר להגיד ש- Is It? הוא אלבום מאוד צבעוני, אבל כמו כל דבר צבעוני זה לא בהכרח יתאים לכל חיך. יותר מדי צבע יכול לפעמים להשתלט ולהרתיע.
הדאגה היחידה שלי לגבי Teliof היא שזו תיפול בין הכיסאות, ולא תפגוש את טעמם האקלקטי של חובבי הפרוג-רוק כיוון שחסרה לה המורכבות, הטכניות והשיוף הסופי ומצד שני לא תגיע לטעמו של קהל הפופ/רוק כיוון שהם לא נמצאים בפוקוס, לא "שמחים" ורקידים ולעיתים נדירות קליטים מספיק כדי לעשות מהשירים שלהם רינגטון. אם בכל זאת יש איזשהו שטח-ביניים, אז תסמכו על Teliof שהם לא רק הולכים עליו אלא עושים סלטות ופליק-פלאקים מצד לצד עליו. מי שמוכן לזה, מוזמן להצטרף לחגיגה.
עופר ויינר
