ראיונות
Machine Head
ראיון עם: Adam Duce באסיסט להקת Machine Head ואחד ממייסדי הלהקה
2008-03-18
Machine Head , להקת המטאל מאוקלנד, ביקרה לאחרונה בישראל לראשונה והדהימה את הקהל במשך כמעט שעתיים במועדון התיאטרון ביפו.
כמעט ולא נחוץ להציג את הלהקה, כיוון שהם פעילים עוד משנת 1992 וכבר מהאלבום הראשון, Burn My Eyes , סיפקו את הסחורה כהרכב עילית.
בחדר אחורי במועדון, תוך כדי שנשמעות ברקע בדיקות סאונד שונות ומשונות, מספר שעות לפני ההופעה המדוברת בה שברו חברי Machine Head את הבמה, ישבנו לשיחה עם Adam Duce , באסיסט הלהקה ואחד ממייסדיה. ראיון בלעדי.
מה שלומך אדם? איך ההרגשה לפני ההופעה?
דיי טוב, מנסה לנוח לפני ההופעה.
מאיפה הגעתם לישראל? באיזה ארץ נתתם לקהל הופעה לפנינו?
דובאי.
דובאי, באמת? איך זה היה?
זה היה אדיר.
איך היה הקהל שם בהשוואה לקהל האירופאי?
אממ.. אתה יודע, אני כבר לא רואה את ההבדל בין הקהלים. ראיתי בהתחלה, ועכשיו אני רואה את הדמיון כי כולם פשוט אנשים.
בהתחלה אתה ממש שם לב להבדלים ואז אחרי כמה זמן אתה פשוט רואה את הדמיון. אפילו פה, או בשכונה שלי, יש אנשים שונים...
מה התחנה הבאה שלכם?
בנגלור, הודו. רק שאנחנו צריכים לטוס מכאן לאנגליה, ואז להודו.
זאת הפעם הראשונה שאתה מבקר בישראל, נכון? מה אתה חושב עליה עד עכשיו?
כן. אממ.. לא עשיתי הרבה בינתיים. אכלתי ואז הלכתי לישון עד שהגעתי הנה למועדון.
אתם בסיבוב הופעות בלי הפסקה כבר מאז מרץ האחרון (מיד כשיצא The Blackening), ונשמע שזה קשה – מה הדבר הראשון שתעשה כשתגיע הבייתה? מה הפנטזיה? נגמר הטור, אתה מגיע הבייתה ואז...
אני עולה על ההארלי שלי ונוסע בכביש המהיר במאה קמ"ש...
כמה שנים אתה כבר רוכב?
בן כמה אני? אממ... 25 שנים. הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 11, בערך לפני 25 שנה.
אחת-עשרה?! איך היה לעלות על הארלי בפעם הראשונה?
אה, זה היה מדהים וגם קצת מפחיד בגלל שלא ממש ידעתי איך לשלוט בו עדיין. זה היה על עפר, אז למדתי איך להתרסק... *צוחק*
חלקתם במות במהלך השנים עם כמה מהשמות הגדולים ביותר במטאל – כולל את Slayer , Heaven & Hell , Megadeth ו- Metallica ולאחרונה גם עם Lamb Of God ו- Trivium למשל – עם מי נהנית להופיע הכי הרבה? מי היית מחשיב כחברים מתוכן?
אנחנו חבר'ה דיי קלילים, קל להסתדר איתנו, אז פחות או יותר כולם חברים שלנו.
מה היית מגדיר בתור הישג במונחים האלה... להופיע לצד מי?
Metallica , ברור. יצא לנו להופיע עם Slayer כל כך מוקדם בקריירה שלנו, בטור השני, ככה שההתרגשות מזה חלפה מהר מאוד, ומטאליקה הייתה אחת הסיבות שבגללן התעניינתי במוזיקה בכלל.
כשסיימתי את הבית-ספר לוגן, הגיטריסט הראשון שלנו וחבר ילדות שלי, נתן לי ערימה של מוזיקה ומטאליקה הייתה אחד הלהקה שהיו דיסקים שלה שם... או בעצם קסטות, כי לא היו לנו דיסקים אז...לא ידעתי שמוזיקה יכולה בכלל להישמע ככה. מיד נכנסתי לזה, מיד אמרתי "אני בפנים, איפה חותמים?"
איך החלטת לעבור מעמדת ההאזנה אל עמדת הנגינה?
טוב, לוגן ואני החלטנו להיות רוקסטאר'ס בגיל מאוד מוקדם, זה היה מצחיק... אתה מכיר את הסרט "ביל וטד"? זה היה בדיוק ככה. הסתובבנו במשך שנה ואמרנו לכולם שנהיה כוכבי-רוק, בלי שידענו לנגן אפילו תו אחד *צוחק*.
אבל בלי האמונה הטוטאלית בעצמך מלכתחילה, אני חושב שאי אפשר לעשות את זה. לא היינו צריכים לנגן פאקינג תו אחד, כל עוד היינו לגמרי בקטע!
שמעת את החומר של Betzefer? מה אתה חושב על הלהקה הישראלית שתחמם את הקהל בשבילכם הערב?
לא שמעתי אותם מנגנים עדיין האמת, הם לא ניגנו מאז שהגעתי לכאן...
ולמה אנחנו יכולים לצפות ממכם הערב? מתכננים הפתעות?
למה אתם יכולים לצפות? פחות או יותר כל מה ששמעתם בדיסקים, אנחנו הולכים לשחרר עליכם! אף פעם לא היינו פה אז הכל הולך להיות מפתיע... *צוחק*
בוא נדבר על The Blackening , האלבום האחרון שלכן והסיבה שבגללה אתם פה... הוא קיבל פרסים ותארים מכובדים בתחום של המטאל, שבחים והילולים מכיוון המבקרים והמעריצים ונהיה אחד המועדפים עלי מ- 2007 ...אז ספר לי, איך מרגיש לקבל את ההכרה הבינלאומית הזאת? עם הגראמי שהייתם מועמדים אליו, יש הבדל בהרגשה?
כל מועמדות זה נהדר, והיה טוב שקיבלנו את ההזדמנות להיות שם. אף פעם לא קיבלנו הכרה מארה"ב אז זה אדיר בגלל שאי אפשר לקחת מכירת-אלבומים בתור מדד כבר, כי כולם גונבים מוזיקה גם ככה... במיוחד צרכני מטאל..."זה בחינם! יש לי מחשב, אני לא משלם על מוזיקה" *צוחק* אז אי אפשר לקחת את זה בתור מדד לאיך אתה. לקבל את המועמדות הזאת מקבוצה של אנשים שנגזר עליהם לתת כאלה מועמדויות היה ממש מגניב. למרות שברגע שאתה מקבל מועמדות כזאת, יש רק כמות מסוימת של אנשים שיכולים להצביע, והם קונים את דרכם פנימה, אז זאת תחרות פופולריות אחרי זה; "על מי שמענו בקטגוריה הזאת?" טוב, הם שמעו על Slayer *צוחק*.
עד כמה סוג כזה של פרס משנה לך? איך אתה חושב שהייתה ההרגשה אם הייתם זוכים בגראמי על Aesthetics of Hate?
אם היינו זוכים, זה היה מונס גבוה במחנה שלנו...
יש עוד תארים או פרסים שאתה מקווה לקבל? משהו שאתה מכוון עליו?
כן. הייתי רוצה לקבל תקליט פלטינה בארה"ב *צוחק*.
בנוגע לאותו Aesthetics of Hate, שיר שמתייחס למאמר פוגע שנכנס אחרי הרצח של Dimebag Darrel... מה אתה חושב שדיימבאג עצמו היה אומר על השיר אם הוא היה שומע אותו?
אני לא יכול באמת לנחש מה Dime היה אומר, אבל אני יודע ש- Vinnie אמר שלא יכולנו לעשות את זה יותר טוב. אני לא הולך אפילו לשער מה Dime היה אומר, אבל Vinnie אמר לי את זה אישית...
זאת לא הפעם הראשונה שאתם משתמשים בשירים כסוג של פלטפורמה לסגור בה חשבונות עם אנשים כמו גרים (כותב המאמר המוזכר), להקות אחרות (כמו ב- Ten Fold מתוך Supercharger) – האם זה התסכול שמניע אתכם לכתוב כאלה שירים או שזה יותר צורך להחזיר עין תחת עין?
אתה יודע מה? תסכול זה דלק. לפעמים אתה פשוט מתפוצץ, משם באה המוזיקה ב- Aesthetics... ; רוב (Robb Flynn , סולן הלהקה) התפוצץ יום אחד וכבר ביום הבא השיר היה כתוב. הוא כתב כמה דברים על איך זה לאבד מישהו והדרך שבה זה כואב, הוא כתב דברים על הבחור ההוא גרים, אני כתבתי דברים על Dime וחיברנו את הכל ביחד – ויצא השיר.
כשמשהו משפיע עליך עד כדי כך, זה נוגע בך ברמה עמוקה יותר ואפילו שאתה כבר כותב ומשחרר, זה גורם לך להרגיש כל כך הרבה כשאתה מוציא את זה ומישהו אחר מרגיש מה שאתה מרגיש, בגלל שאתה מרגיש את זה כל כך חזק מהרגע שעברת את זה.
אז איך הולך תהליך הכתיבה בלהקה? זה עובד בצורה כזאת או שאתם יושבים לכתוב אלבום בצורה מרוכזת או שאתם עושים את זה בזמן הפנוי שלהם בין טור לטור?
כשיש לנו זמן פנוי, בין טור לטור, אנחנו לא עושים כלום! אני רוכב על ההארלי שלי; אני חיי את החיים הרגילים שלי.
אנחנו מפסיקים עם ההופעות, לוקחים כמה חודשים של חופש, ואז חוזרים לכתוב שוב. כותבים חומר בבית ואז מביאים אותו... אנחנו מתאמנים שלוש פעמים בשבוע ומחברים את כל הרעיונות שכל אחד מביא, ואז עובדים על זה בערך פאקינג שנה! אנחנו ממשיכים לעבוד עד שזה מוכן לצאת.
הלייבל שלנו תמיד יושב עלינו להוציא את הדיסק בערך שנה לפני שהוא מוכן, ואנחנו במחשבה של "לכו ת*דיינו... הדד-ליין שלכם לא אומר לנו כלום".
הרבה מהשירים שלכם משלהבים נורא, אפילו קוראים או מסיתים למהפכה לפעמים; איזה סוג של מהפכה היית רוצה לראות?
אני רוצה לראות את ההשמדה הטוטאלית של המסדר הישועי (The Jesuit Society) *צוחק*.
במהלך הקריירה שלכם התייחסתם לדת באופן שונה מאשר לאמונה באל או בסוג של צדק אלוהי – אתה חושב שיש הבדל בין השניים?
זאת נקודה טובה... אתה מבין, דת היא שליטה; דת מאורגנת היא שליטה מוחלטת וכל הנוצרים השמרניים הלכו בדרך אחרת אחרי שישו בא...ישו הראה להם דרך חדשה, כל הקטע של ישו פשוט הסתלף; דוקטרינת הלידה-מחדש הושמטה מכתבי הקודש, והיא הייתה שם במקור עד שנת 543 לספירה – הדוקטרינה של גלגול הנשמות הייתה חלק מכתבי הקודש עד אז אבל זה לא הסתדר להם עם התאוריה לשלוט בהכל אז הם נפטרו מהזבל הזה. רוב הדתות המאורגנות, כמו הקתולים הרומים, נמצאות חזק בקטע של שליטה... והן נשלטות ע"י המסדר הישועי *צוחק* וזאת הדרך להיפטר מהכל מהפסגה.
אבל אני בכנסיה עכשיו, בכל מקום שאני הולך – אני חושב על אלוהים כל יום שעובר. אני לא מטיל את הצל שלי בדלת של כנסיה רגילה אף פעם, מעולם לא, לעולם לא! בגלל שאני חושב שזה בולשיט. אני לא רוצה להקשיב לאיזה מישהו שמשלמים לו כדי שיספר לי מה הוא קרא בספר, ויגיד לי שאני הולך להגיע לגיהנום אם אני לא אחשוב כמו שהוא חושב – אני שונא את זה. זה כזה בזבוז של חיים להסתובב עם כאלה דברים בראש במחזוריות בראש "אוי, כדאי שאני לא אעשה את זה, או שאני אשרף בגיהינום לנצח" – זאת לא הדרך. הגיהינום נמצא כאן על כדור הארץ וגם גן-עדן, ואז אנחנו חוזרים ועוברים את הכל שוב וחוזרים עושים את זה שוב. יש רק התפתחות קדימה, אין לזה סוף. לא גומרים במין מקום של סבל אינסופי אם לא מקשיבים למה שהבחור על הפודיום אומר.
אז אתה מחשיב את עצמך אדם דתי?
לא, אני רק חלק מהכלל. אני רק חלק קטן מהכלל.
מה לגבי האחרים? הם רואים את הדברים כמוך?
החבר'ה האלה לא חושבים מה שאני חושב, לא. אני לא רואה את זה כעסק שלי להגיד למישהו איך לחשוב.
הסיבה שבגללה אני שואל היא המילים בחלק מהשירים שלכם, אם נחזור למקור, זה לא מעלה חיכוכים ביניכם?
לפעמים זה כן... ב- Halo לדוגמא יש התייחסות לקונספירציה הנוצרית, ופיל (Phil Demmel , גיטריסט) שואב את רוב מה שהוא מאמין בו לגבי אלוהים מהאמונה הנוצרית, למרות שהוא מחבר בעצמו מה שמתאים לו... לוקח מה שהוא רוצה ומשאיר בצד מה שהוא לא...זאת הדרך שבה כל אחד צריך לעשות את זה.
מה שנכון בשבילך - נכון בשבילך, ומה שנכון בשבילי לא משנה לך... אל תכפו מה שאתם חושבים על אף אחד אחר, זה מה שאני שונא בזה.
נעבור למשהו קליל יותר, מה אתה שומע בימינו?
אתם הולכים פאקינג להיקרע מצחוק *צוחק* טוב, אני שומע Coldplay *נקרעים מצחוק* כן, זה נכון... בגלל שהמילים גדולות, הם מדהימים והחבר'ה האלה עושים את זה כמו שצריך.
אתה שומע גם איזשהו מטאל? מטאליקה הישנים, Overkill, פריסט?
אני שומע גם קצת אולדסקול, אבל מטאליקה הישנים – אני יכול בגדול לחשוב על זה ולשמוע את זה בראש. פשוט בזמן האחרון אני מכוון על משהו אחר, או כשיש לי הרגשה מסויימת...הרבה דברים מוזרים קורים לי בחיים כרגע ואני חושב שבגלל זה אני מתחבר ל- Coldplay כל כך.
מוזיקה היא הפסקול לחיים ואנחנו מנווטים אותה אל מה שקורה בחיים שלנו. אני עושה מטאל למחייתי, אני אוהב מטאל, אבל לא היה בזמן האחרון משהו שממש התחברתי אליו.
אתה חושב שמה שאתם שומעים בזמן שאתה כותבים חומר לאלבום, ניקח לדוגמא את The Blackening , משפיע על הדרך שבה האלבום יוצא בסוף? אם כן, מה או מי השפיעו עליכם בזמן הכתיבה?
שמענו הרבה את עצמנו וכמובן שאנחנו מעריצים אז כל מה ששמענו השאיר עלינו רושם, אני דיי בטוח שהייתה לזה סוג של השפעה...
אתה חושב שהיה ל- Coldplay חלק בזה?
אצלי, אישית, לא. *מגחך* אולי אצל Robb ...לא שמעתי אותם באותו זמן. אני חושב שהדבר שהכי אחראי לאיך שהגענו ל- The Blackening הוא רעיון שהיה לנו קודם, כשכתבנו עוד את Through The Ashes Of Empires , וזה היה שאם נעשה את זה – בואו נהיה Machine Head, אף אחד לא יכול להיות Machine Head כמונו. בואו פשוט נהיה עצמנו ולא נדאג לגבי מה עוד הולך עכשיו, זה לא משנה.
הסיבה שבגללה הגענו לאיפה שהגענו הייתה בדיוק זאת, כשהתחלנו לכתוב מוזיקה זה היה בגלל שלא שמענו מה שרצינו לשמוע ומשם בא Burn My Eyes. לעשות משהו נגד הנטייה של כולם באותו זמן... כל מה שהיה פופולרי אז זה הגראנג' מסיאטל והייתה רק להקת מטאל אחת שממש עשתה מטאל והייתה מצליחה – Pantera – ואני חושב שהם השפיעו עלינו לגמרי *צוחק*.
בוא נחזור אחורה באמת... מה אתה זוכר מהימים הראשונים של הלהקה? ממש אחרי שנפרדתם מ- Vio-lence והקלטתם את הדמואים הראשונים...
האמת שלא הייתי לגמרי חבר ב- Vio-lence , ניגנתי בהופעה אחת איתם כי הם היו צריכים באסיסט.
טוב, Robb ואני הקמנו את הלהקה, התחלנו עם זה בסוף 91' וסיימנו להקים אותה בסביבות יוני 92'. החזרות הראשונות היו...ישבנו על הרצפה בחדר של רוב בדירה שלנו ושם כתבנו את Death Church ו- Blood For Blood ... יושבים שם, עם גיטרות אקוסטיות, על הרצפה! *צוחק*.
במהלך השנים הלהקה סבלה משינויים קשים בליינאפ, התמכרויות לסמים ואלכוהול ותגובות מעורבות לאלבומים – כל הדברים האלה עיכבו את הלהקה, מה לדעתך החזיק והניע אותה קדימה?
אממ...מה שהחזיק אותה הוא העובדה שאנחנו ממש עקשנים. אנחנו לא לוקחים לא כתשובה בשום דבר. כל הזמן כשגדלתי, כולם אמרו לי שאני לא יכול לעשות את זה. אני רואה את זה ככה: אם מישהו אומר לי שאני לא יכול לעשות את זה- הוא אומר לי שהוא לא יכול לעשות את זה. זה לא אומר כלום לגבי. אני שומע את זה כל הזמן... כשמישהו אומר "אוי, אתה לא יכול לעשות את זה" אני שומע "אוי, אני לא יכול לעשות את זה". אל תפריעו לי עם מה שאתם לא יכולים לעשות; אני לא צריך לשמוע את זה.
מתוך כל האלבומים שלכם, וכל השירים, איזה מתאים למי שאתה לדעתך?
אני אוהב אלבומים שונים מסיבות שונות. Burn My Eyes – אני אוהב את האלבום הזה בגלל שהיינו ארבעה ילדים רעבים שהיה להם כלום, שפשוט בעטו בדלת של תעשיית המוזיקה. בכל הכוח, אנחנו מגיעים ואתם לא יכולים לעצור אותנו. זה היה מדהים, אבל באלבום האחרון יש המון גיוון... כמה שארוז בשמונה שירים האלה...זה פשוט מדהים.
איך הרגשת כששמעת בפעם הראשונה את המוצר המוגמר? סיימתם להקליט, למקסס, לעשות מאסטרינג ונתתם ל- The Blackening סיבוב מלא ראשון...
כנראה כמו הורה גאה מאוד של ילד שבדיוק נולד מושלם. אני לא יודע, אין לי ילדים, אבל אני מנחש *צוחק*.
זה לא סוד ש- The Blackening היה זמין להורדה בחינם (לא חוקית) ברשת הרבה לפני שהוא יצא לחנויות בשנה שעברה, וזה הסיפור עם הרבה אלבומים אחרים גם, ואני בטוח שיש לך מה להגיד בנושא. ממה שראיתי, זה לא עשה לכם הרבה נזק – להפך- זה יצר הייפ מסביב לאלבום...אז מה אתה חושב על P2P ואתרים כמו Rapidshare? אתה חושב שזה יותר חיובי או שלילי?
ביום שנתנו לעיתונאים את הדיסק, אחד מהחמורים האלה העלה אותו לרשת... טוב, זה קצת מהשניים... אני חושב שאתה צודק, זה באמת יצר יותר הייפ מסביב ואנשים חיכו להשיג אותו ולקבל את כל האריזה. אז יהיו אנשים כאלה ויהיו יותר אנשים שפשוט יורידו ויצרבו אותו. אני חושב שבסופו של דבר זה פוגע, אבל זה סוג של כלי... אני לא יודע, כל העניין הזה שינה את הדרך שבה הדברים נעשים היום כי אם יש לך דיסק טוב אז אתה מקבל מזה הייפ, ואם יש לך דיסק גרוע אז כולם יודעים את זה לפני שהוא יוצא; אתה שוקע כמו אבן, מת במים.
נמשיך בקו הזה – הרשת משחקת תפקיד ראשי במוזיקה היום (ובחיים של אנשים באופן כללי) יותר מאי פעם בעבר – אתה חושב שהיא יותר כלי שיווקי או ממש מדיום להתבטאות בשבילכם?
אתה יודע, אני עונה לאנשים גם כשהם שולחים לי הודעות במייספייס וכאלה...
בכל מקרה, אני לא רואה טלוויזיה, כי אני שונא את הטלוויזיה. כל מה שאומרים שם זה בולשיט, ערמות של שקרים, אז יש לי טלוויזיה אבל אני משתמש בה רק כדי לראות סרטים...
אני גם קורא לה בחיבה "המכשיר הזוהר והמשקר בפינה", אבל היא לא מקבלת זמן לשקר לי כי אני לא מדליק אותה אלא אם בא לי לראות DVD.
מה אתם אוהבים לעשות ביחד כלהקה שהוא לא להופיע, חזרות או משהו כמו זה? יש איזה דבר שאתם אוהבים לעשות ביחד בזמן הפנוי שלכם?
כן, להישאר רחוק אחד מהשני כשאנחנו מגיעים הבייתה *צוחק*.
אנחנו חיים ביחד כל הזמן כשאנחנו כאן אז כשאנחנו בבית...לא..."היי, מה עושים היום?" לא. אני מתעסק בשלי והם רוצים לעשות אותו דבר...הם מקבלים מספיק ממני.
שאלות אחרונות – מה תרצה לחיות כדי לראות קורה?
ההשמדה הטוטאלית של המסדר הישועי *צוחק*.
מה הדבר שהיית רוצה לחיות כדי להגיד ולמי?
אני לא יכול לספר לך, זה אישי מדי...
ומה לא עשית עדיין והיית רוצה לעשות לפחות פעם אחת?
יש לי מחשבה אחת בראש כרגע, זה אותו דבר שלא רציתי לספר לך *צוחק*.
הרבה הצלחה עם ההופעה, מקווה שתהנה לפחות כמו הקהל...תמשיכו לגרום לאוזניים לצלצל, לצווארים להיתפס ולהפציץ עד שיכבו את המגבר האחרון.
עופר ויינר
