2007-09-21
יש אלבומי פרוג מטאל קלים, יש קשים, ויש דברים כמו זה. זה האלבום השני שאני מבקר של הלהקה הזאת, שעושה פרוג-מטאל קיצוני אינסטרומנטאלי, והם ממשיכים בדיוק את הקו שהיה באלבום הקודם, רק שהפעם הם מוסיפים עוד כמה נדבכים לערימה הגם-ככה מורכבת שהם יצרו בעבר, וזה בהחלט עושה אלבום ממש לא קל לעיכול.
הח'ברה האלה היו בעבר להקת דת' מטאל טכני הרבה יותר נורמאלית, אך לאחר שהסולן עזב הם החליטו להמשיך בלעדיו, ומאז הם מוציאים אלבומים אינסטרומנטאליים שבעצם משלבים ג'אז עם פרוג, רק בגרסא קיצונית שבהחלט ניתן לשמוע בה את שורשי הדת' מטאל של ההרכב. אם הייתי צריך לתאר אותם למישהו שלא שמע אותם מעולם, הייתי אומר שהם נשמעים כמו
Cynic, רק ללא השירה (כולל הווקודר הידוע), עם עוד תוספת של ג'אז ויסודות פסיכודלים הזויים יותר.
האלבום נפתח עם קטע שדי ממצה את הראיון בכמה דקות קצרות, חלופת ריפים מורכבים בגיטרות נקיות ודיסטורשנים, מקצבי תופים ג'אזים מתחלפים ללא הרף, בס שעובר מפרטלס לפרט ללא שום סימן מוקדם, וקלידים שבהחלט מזכירים את שנות השבעים והפרוג הקלאסי – שעושים שימוש בכלים כמו מוג, וגם כמה קלידים הרבה פחות מוכרים.
מה ששונה בהרכב הזה לעומת כל ערימות להקות הפרוג האחרות, מתבטא בשיר הזה. הוא מגיע לקיצוניות של מטאל כבד בהרבה ממה שנוהגות הלהקות האלו ליצור, עד כדי מקצב של כמעט בלסט-ביט במהלך הקטע. זה בהחלט נשמע כמו מטאל קיצוני אמיתי, רק כזה שמנוגן ע"י להקת ג'אז.
השיר השני - Sinusoid Mirage הוא דוגמא למשהו אחר, מתחיל מכמה דקות של ג'אז טהור יותר, עם גיטרות נקיות, קווי בס חלקים וזורמים, ומקצב תופים ג'אזי מרשים ביותר. כבר חשבתי שהלהקה כאן נשארת בתחום הג'אז, אבל אז הדיסטורשנים מגיחים ומפתיעים בקטע שעובר שוב למחלקה המטאלית במעבר לא צפוי אבל בכל זאת הגיוני.
תמיד היה קשה לי לכתוב על המוזיקה של הלהקה, אני לא אוהב ג'אז גדול, וגם לא אוהב פרוג-ג'אז מורכב כל כך, כמו זה ש
Spiral Architect עשו בעבר. אני בטוח גם שלהקה מקבלת לא מעט פניות של "למה לא תמצאו סולן?" ואני בהחלט מזדהה עם הגישה הזאת, היא בהחלט תעשה את המוזיקה שלהם קלה יותר לעיכול. עם כל זה, זה אלבום ייחודי של הלהקה שעושה מוזיקה ייחודית, וייתכן שהבאת סולן לתוך המיקס עלולה רק לפגוע בזה, אז כמה שזה קשה לי להודות בזה, יכול להיות שהם עשו את ההחלטה הנכונה בלהשאיר את הדברים כמות שהם במקרה הזה.
אלון מיאסניקוב
