2005-01-23
אחרי בערך שנתיים של ציפייה, יותר מחצי שנה של טיזרים מצד הלהקה, דחייה של שחרור הדיסק מאוקטובר לינואר, ואחרי לילות ארוכים של שקיקה לאלבום החדש הזה, אני סוף סוף מוצא את עצמי יושב פה וכותב מילים אלו על אלבומם החדש של להקת הניאו פרוג, אחת המובילות בתחום בימינו, ספוקס בירד, Octane.
להקת ספוקס בירד היא אחת מהשולטות בתחום הניאו פרוג של העשור האחרון בערך, בערך מאז אחרי אלבום הבכורה המדובר שלהם the light שנכתב בשלמותו על ידי הסולן\קלידן\גיטריסט לשעבר ניל מורס.
מאז עברו לא מעט דיסקים שנעו בעיקר בין טובים מאוד למעולים לדעתי. ופתאום, לפני שני אלבומים, אחרי האלבום snow, מה שרבים הגדירו כיצירת המופת של הלהקה, הודיע ניל, שהוא עוזב את הלהקה למען עיסוק בדת, (על כך אפשר ללמוד מאלבומים כמו testimony ו – one , שהם אלבומי הסולו האחרונים שלו בינתיים).
המעריצים שכמו הלהקה היו בשוק מהודעה זאת, אך הלהקה ללא היסוס הודיע שהם ממשיכים הלאה בלעדיו ולא מפרקים את החבילה.
כל אלו הביאו לציפייה ענקית מאלבומם שאחרי Snow, שנשא את השם feel euphoria שהציג לנו את ספוקס בירד, קצת מהורהרים, מחפשים כיוון, אלבום שנע בין היאחזות אחרונה במורשת הלהיטים הקודמים שלהם ומסתכל הרבה קדימה לעבר העתיד החדש, שכולנו כבר ידענו שלא יהיה דומה לקודמו.
את מקומו של ניל מורס תפס המתופף בעל קורות החיים המרשימות ביותר (ביניהם peter Gabriel ,genesis, tears for fears ויש עוד המון), בתור הפרונטמן, וחלק גדול מהמוח היוצר של הלהקה בהווה.
אחרי אלבומם הקודם היה ברור שאין דרך חזרה והאלבום החדש יהיה שונה מכל דבר ששמענו מהם עד עכשיו. ובתחושה הזאת יוצא לאור האלבום החדש, Octane.
האלבום מורכב מיצירה אפית בשם a flash before my eyes שעוסקת באדם שמעורב בתאונת דרכים ורגע לפני שהמשאית פוגעת בו כל חייו עוברים לפניו לאורך שבע שירים, שכוללים את ההתנגשות, ילדות, התבגרות, אהבה, נישואים ובגרות ובחזרה . ובנוסף לזה חמש שירים עצמאיים לגמרי.
מי שחיפש את ספוקס בירד של פעם, לא ימצא פה את מבוקשו, יש יותר סיכוי למצוא את זה באלבומי הסולו של ניל מורס. הלהקה פותחת דף חדש לגמרי, מוותרת על המבנים המוכרים שהיו לשיריה, וממציאה את עצמה מחדש, בלי אותם גימיקים, בלי אותו סאונד, ובלי אותם אפקטים. יש להקה חדשה בעיר.
האלבום נפתח בסאונד וינטג', שקצת עשה לי זיכרונות מ watcher of the skies של ג'נסיס, אבל אי אפשר לקרוא לו אחיו התאום, וממשיך לחלק אינסטרומנטאלי מפתיע ביותר, הסולואים של אלאן מורס, מזכירים את הטכניקה של דיויד גילמור של פינק פלויד במקצת.
מה שתפס את עיניי באלבום מהתחלה זה המבנה שלו, שקצת מזכיר את המבנה של אלבומי הפרוג הקלאסיים,
יצירה אחת ארוכה, (במקרה שלנו a flash before my eyes ), ואחריה חמש שירים לא תלויים, קצרים יותר, (כך היו בנויים רבים מאלבומי הפרוג, כמו 2112 של ראש,meddle של פינק פלויד ועוד רבים וגדולים).
היצירה האפית מאוד מגוונת, עוברת בין סגנונות רבים, קצת סיקסטיז, קצת פינק פלויד, נותנת לנו כמה רגעים של גרנדיוזיות, וקצת תחושת סרט אימה לפעמים ממחלקת הקלידים. בנוסף לכל התענוג הזה יש לנו הזדמנות יפה לראות את ניק דה ורג'יליו משחק שם כמו שממית ומשנה את צבעו מרגע לרגע.
הקטע האינסטרומנטאלי התורן נקרא nwc עם מקצבים מעניינים, וסאונד תופים חריג במקצת עם קצת תחושה שבטית מדי פעם. הגיטרות הפעם נותנות שואו רציני לצד הקלידים עם סולואים וירטואוזים איטיים יחסים, עם מלודיות יפות ומרתקות.
דייב מארוס מפציץ בריפים הדוקים, מדליקים ומלאי גרוב לאורך רוב האלבום ובכללי יש לו פה הרבה יותר טווח להתבטאות בו ובמקרה שלו לכל המרבה הרי זה משובח. גם הגיטרות האקוסטיות מקבלות פה נפח חדש בשירים כמו there was a time, ומקום של כבוד בסיום השיר the planets hum.
מה שמסתמן מהאלבום הזה, כמו קצת מהאלבום הקודם הוא החיבה של הליין אפ הזה לבלדות, במקרה הזה אנחנו מקבלים את watching the tide, there was a time, שתיהן בלדות רגועות יחסית, עם מלודיות שירה יפיפיות ועיבודים מעניינים.
השיר הסוגר את האלבום, as long as we ride הוא שיר קצת רוקנרולי כזה עם יותר השפעות פרוג, מאשר להפך, סאונד קלידים ספייסי ברקע, אבל השולט בו הוא מקצב הגיטרות עם רמות דיסטורשן שלא כזה הכרתי בלהקה הזאת.
הדבר היחידי שחסר לי קצת באלבום הזה זה קצת יותר משחק ווקאלי, שפעם ספוקס בירד שפעו בו, ואולי זה נעלם יחד עם ניל מורס ושייך לאלבומי הסולו שלו, אבל לדעתי קצת חבל לוותר על זה עם המחלקת הווקאלית שיש ללהקה הזאת.
יש דיונים רבים לגבי האם הלהקה משתפרת מאז עזב ניל מורס, לדעתי, זה הכול לטובה, כי ניל מורס לבד, נשמע כמו ספוקס בירד של פעם, ואנחנו זכינו עכשיו לשתי להקות מעולות, ספוקס בירד וניל מורס. באלבום הזה הם מוכיחים שהם מחזיקים מעמד ואיכות גם בהרכב החדש שלהם, הם משילים מעליהם את העור הקודם ומתרגלים בעצמם לסאונד החדש שלהם, מה שנותן תחושת רעננות והתלהבות מחודשת מהשירים החדשים.
בהחלט היה שווה את הציפייה ואני מצפה שהם רק ימשיכו להשתבח עם הזמן!
רועי פוברצ'יק
