2005-01-20
שנת 2004 הייתה שנה עמוסה מאוד לקלידן של להקת הפרוג מטאל דרים תיאטר, שידע שאם הוא רוצה להצליח להוציא את אלבום הסולו שלו ב2004, הוא יצטרך לעשות זאת לפני סיבוב ההופעות העולמי של דרים, ולפני כניסת הלהקה לאולפן במטרה לכתוב דיסק חדש.
הדרך היחידה לעשות את זה הייתה בעבודה אינטסיבית קשה ומהירה, וכך באמת ג'ורדן רודס, הכניס את עצמו לבידוד של 14 יום, בלי טלפונים אימיילים וקשר לעולם החיצון, ובאותו פרק זמן הוא כתב, הלחין, הקליט וסיים את אלבום הסולו שלו
Rhythm of time
באלבום החדש, אנחנו נוכחים לשמוע לאורך שמונה רצועות, כיצד ג'ורדן קיבל את המוניטין של אחד הקלידנים הטובים בעולם הרוק המתקדם, ומאיפה מגיעות ההשבחות לגבי כישורי העיבוד שלו.
באלבום מתארחים נגני על מגוונים, סטיב מורס, ויני מור, ג'ו סטריאני, גרג האו. ואנו זוכים לסוג של הפתעה כאשר רוד מורגנשטיין מחליף את טרי בוזיו שתופף לרודס באלבומו הקודם והשילוב נשמע טבעי ומושלם, קיפ ווינגר אף תורם את קולו לשתי בלאדות באלבום.
מה שהפתיע אותי באלבום זאת העובדה שיש פה התמקדות ברוק\מטאל מתקדם, מה שלרוב אני הנחתי שהוא משופע מחבריו לדרים תיאטר, וציפיתי שאלבום סולו שלו יינטה הרבה יותר לכיוון הקלאסי, ההפתעה לא באה לרעה ואפילו להפך, דרך זו ג'ורדן מציג את כישוריו הוירטואוזים בצורה משכנעת ביותר, עם קטעים זורמים, מעניינים, מרגשים ומגוונים.
הקטע הראשון נפתח בסאונד קלידים קצת אלקטרוני אפשר להגיד, ומשם ממשיך לדהור לכיוון פרוגרסיב מטאל, וסולואים מהירים עם שינויי מקצבים כמו שהורגלנו מרודס בצירותיו עם דרים תיאטר, היצירה משנה גוון באופן קבוע ומהיר, מאין אוברטורה ליכולותיו של רודס.
הקטע השלישי,
Insectsamongus
נפתח במאין עליצות קלידים עם סאונד שמזכיר את הקלידים ב
dance of eternity
וממשיך במאין דו קרב עם עצמו בסאונדים וגוונים שונים כאשר הוא רוצה למאין פזמון בסאונד קלידים ההתחלתי. משם הוא עוד יוצא לבקר במאין מסיבת חוף טרופית, נכנס לאווירת חלל לכמה שניות וממשיך את דרכו לפרוגרסיב מטאל המהיר והאגרסיבי שהוא יודע לעשות כל כך טוב.
שתי הבלאדות בדיסק מייצגות יותר את זרם הרוק המתקדם מבחינה מוזיקלית, קיפ ווינגר עושה עבודה מהממת וכובשת בקולות, עם עיבוד עוצמתי אך אינטימי מצד רודס. בגרסא האמריקאית של האלבום ישנו בונוס שבו רודס שר את התפקידים שאחר כך קיפ הקליט עליהם.
מה שלדעתי מאוד מרענן באלבום הזה, זה לשמוע כיצד רודס מגיב לעבודה עם גיטריסטים אחרים, אני אישית התרגלתי לשמוע את האלתורים שלו עם פטרוצ'י, ולתחרות מהירויות וטכניקה שלהם, ופה הגיטריסטים המתארחים מגיבים שונה למצבים מוזיקליים שהוא יוצר וההתפתחויות שונות ומשונות וזורמות לסגנונות מוזיקה אחרים קצת.
הדבר היחידי שקצת מציק לי באלבום היא בחירת הסאונדים של רודס, ישנם רגעים שהסאונד מנתק אותך מהחיבור שהמלודיה יוצרת, אבל העיבודים המשכנעים שלו והאלתורים המקוריים והמשתנים של כל אחד מהנגנים האורחים מכפה על כך.
לדעתי דיסק נהדר, מרענן ומלא השראה ובהחלט משקף את אחד הכישרונות הגדולים ביותר ברוק המתקדם של ימינו.
רועי פוברצ'יק
