2004-12-26
כבר כמעט עשור ניל מורס היה אחד מהאנשים המובילים בפרוגרסיב העכשווי, יחד עם להקתו ספוקס בירד, ונחשב לאחד המוחות היצירתיים יותר כמו שהוא הוכיח בפרויקטים שונים ובדיסקים של ספוקס.
בשלהי שנת 2000 ניל טען שהוא חווה התגלות אלוהית שאמרה לו לעזוב את להקתו ולהקדיש את חייו לאלוהים, מאז הוא נהיה מאמין הדוק ומצא את הישועה שלו, מתוך החזרה בתשובה הזאת נולד אלבומו הקודם
Testimony
שבו הוא מספר את סיפור חייו.
באותו דיסק ניל סיפור לכולנו את הסיפור האישי שלו, שנתיים מאוחר יותר ניל מספר לנו באלבומו החדש את סיפורה של האנושות כולה, מימיה הראשונים, כאשר בני האדם והאל היו כאחד, הפרידה של האדם מהאל, וכמובן מסיים את הסיפור הזה בשובו של האדם אל האל, חזרה אל ההרמוניה המושלמת. אלוהים והאדם ביחד שוב ולנצח.
הפעם ניל, שבעצמו ידוע בכישרון שלו כמולטי אינסטרומנטליסט, מצרף לצוות שלו את מתופף העל מייק פורטנוי (דרים תיאטר), ואת מי שהיה הבאסיסט בסיבוב ההופעות של טסטימוני, רנדי ג'ורג'.
הפעם, לעומת האלבום הקודם, התפקיד שלהם היה יותר גדול מאשר להיות הנגנים שלו, הפעם הם עזרו לו בארגון הקטעים ובכתיבה של חלקם, מה שמקרב את האלבום יותר לפרוייקט מאשר דיסק סולו.
המוזיקה הפעם יותר מתוחכמת, יותר פרוגרסיבית מגוונת ומטורפת!, לעומת שני האלבומים הראשונים של מורס, פה כל הקטעים מאוד פרוגרסיביים, ואפשר לשים לב לפי הזמנים של השירים, שני שירים של שמונה עשרה דקות, אחד של שתיים עשרה, אחד של תשע, אחד של חמש ואחד של שתיים (אפילו בסדר יורד!).
האלבום משקף הרבה יותר את כל הצדדים המוזיקליים שלמדנו להכיר אצל ניל בלהקות והפרויקטים שלו.
יש בו הרבה מן העיבודים ה"קלאסיים" שלו, הרבה כלי מיתר, שלפי האלבום הקודם, מסמלים אצלו את הנוכחות האלוהית, המעברים המוזיקליים והאינטרמישנים למיניהם סטייל טראנסאטלנטיק (שזה רק לטובה!),
האנרגיה השמחה ומשחקי הקולות היפיפיים שלמדנו להכיר בתקופתו עם ספוקס בריד, וכל זה עטוף בשבעים ותשע דקות של תחכום, אלגנטיות ואנרגיה.
הצירוף של פורטנוי לצוות הכותב נותנת אספקט חדש לכתיבה של ניל, ומביא אותו לגבולות הפרוגמטאל בחלקים, והכישרון שלו בלהרכיב ולארגן קטעים בהחלט משפיע על האופי של הדיסק שמקבל גוון שונה לגמרי מאלבומו הקודם של ניל.
השירה של ניל מורס מעולם לא נשמעה טובה כל כך, ומגוונת כל כך, אבל ניתן לשים לב שהסיפור המסופר באלבום הוא פחות משמעותי בשבילו אישית ושהוא לא חושף את נשמתו באלבום, אלא פשוט מספר סיפור, נחסכת פה אזשהיא רגשנות שהייתה קיימת באלבום הקודם ובאלבום הזה לא, מה שיוצא דווקא לטובה בשביל הסיפור ונותן למאזין להתחבר אליו בדרכו שלו ולא בהכרח לנסות להבין מה עובר על ניל, כך נוצרת חוויה יותר אישית לכל מאזין.
לדעתי רגעי השיא באלבום הם שירים כמו Author of confusion שמשלב קטעים אינסטרומנטלים אנרגטים ותפקידים ווקאלים מגוונים כמו בזמנים הטובים של ספוקס בירד, ולדעתי אפילו יותר מתוחכמים ומעניינים.
ושני הקטעים האפים The creation ו – the separated man
והקטע האחרון שסוגר את העלילה Reunion
הדיסק כולו אנרגטי, מלהיב, רוק מתקדם בתמציתו, ואחד הדיסקים היותר טובים ששמעתי בזמן האחרון, היה בהחלט שווה לחכות ליצירה הנהדרת הזו!.
רועי פוברצ'יק
